המדריך לשימוש בנוגדי הקרישה החדשים בפרפור פוזדורים

8 / 24

8
4. נוגדי קרישה פומיים חדשים
(דביגטראן) Dabigatran - 4.1
, פרוספקטיבי, אקראי וגלוי, שהשווה בקרב 311,81 מטופלים בין שני III היה מחקר שלב RE-LYמחקר ה-
)] לבין וורפרין גלוי D ) או 051 מ"ג פעמיים ביום (051Dמינונים סמויים של דביגטראן 011 מ"ג פעמיים ביום (011
של 0.3-0.2 (טבלה 1). בנקודת הסיום הראשונית ליעילות (שבץ או תסחיף INR במינון שהותאם להגיע ל-
היה בלתי D עליונות אל מול וורפרין, ללא הבדל מובהק בדימומים משמעותיים. 011 Dסיסטמי), היתה ל-051
לא פחות במדד היעלות מוורפרין אך בטוח ממנו, עם ירידה של %02 בשיעור הדימומים Non inferior נחות
המשמעותיים. שיעורי השבץ ההמורגי היו נמוכים יותר עם שני המינונים של דביגטראן מאשר עם וורפרין, אך
. שני המינונים של דביגטראן היו כרוכים D שיעור הדימומים במערכת העיכול היה גבוה באופן מובהק עם 051
הייתה ירידה D בעליה של %82 בשיעורי אוטם בשריר הלב, עליה שלא היתה מובהקת סטטיסטית. עם 051
) וירידה מובהקת בתמותה P = 0.051( מובהקת בשיעורי השבץ האיסכמי, וכן ירידה גבולית בתמותה הכוללת
). החששות באשר לעלייה הקטנה בשיעורי מקרי האוטם עם דביגטראן הובילו P = 0.04( מסיבות וסקולריות
לאנליזה מפורטת של המחקר בה לא נמצאה עליה בצורך באשפוזים או צורך קליני ברה-וסקולריזציה בקרב
היו לטובת דביגטראן.net clinical benefitהמטופלים שטופלו ב דביגטראן. התמותה הקרדיו וסקולרית וה-
(ריברוקסבאן) Rivaroxaban 4.2
בסיכון גבוה לטיפול בריברוקסבאן AF כפול הסמיות חילק באופן אקראי 462,41 מטופלים עם ROCKET-AFמחקר
של 94-03 מ"ל/דקה) או לטפול בוורפרין (טבלה 1). אוכלוסית מחקר זה GFR02 מ"ג ביום (51 מ"ג ליום לבעלי
האחרים. ריברוקסבאן התברר NOACהיתה בסיכון גבוה יותר לשבץ מאשר האוכלוסיה שנכללה במחקרי ה
) לעומת וורפרין בנקודת הסיום הראשונית של שבץ ותסחיפים סיסטמיים. ניתוח non inferiorכבלתי נחות (
), הצביע על כך ש ריברוקסבאן השיג intention to treat הנתונים על פי הטיפול שניתן בפועל (ולא על פי
) של %12,relative risk reductionעליונות לעומת וורפרין בנקודת הסיום הראשונית עם הפחתה יחסית בסיכון (
. לא הייתה ירידה בשיעורי התמותה או השבץ האיסכמי, אך נראתה ירידה מובהקת בשבץ המורגי P = 0.015
ובדימום תוך-גולגולתי. נקודת הסיום הראשונית לבטיחות הייתה מורכבת מדימום משמעותי ומדימום לא
משמעותי בעל רלוונטיות קלינית, ולא הייתה שונה במידה מובהקת בין ריברוקסבאן לוורפרין, עם ריברוקסבאן
הייתה ירידה מובהקת בדימומים הקטלניים, כמו גם עלייה בדימומים במערכת העיכול ובדימומים שהצריכו עירוי.
(אפיקסבאן) Apixaban 4.3
, שלא היו מועמדים מתאימים AF שיבץ באופן כפול סמיות ואקראי 995,5 מטופלים עם AVERROES מחקר
או לא הסכימו ליטול טפול זה, לאספירין או אפיקסבאן, (5 מ"ג פעמיים ביום עם התאמת מינון VKAלטיפול ב-
ל-5.2 מ"ג פעמיים ביום בקרב מטופלים שמילאו שנים מהקריטריונים הבאים: גיל 08 ומעלה, משקל 06 ומטה
וקריאטינין של 5.1 מ"ג/ד"ל או יותר). לאחר מעקב ממוצע של כשנה הופסק המחקר מוקדם מהצפוי, בשל
ירידה מובהקת של %55 בנקודת הסיום הראשונית של שבץ או תסחיפים סיסטמיים עם אפיקסבאן בהשוואה
.ICHלאספירין, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות בשיעורי הדימומים המשמעותיים או ה-
, אקראי, כפול סמיות, שהשווה בין אפיקסבאן (במינון זהה לזה III היה מחקר שלב ARISTOTLEמחקר
של 0.3-0.2, ב-102,81 מטופלים עם INR ) לוורפרין במינון שהותאם לשמירת AVERROES שניתן ב
לא מסתמי (טבלה 1). המחקר מצא ירידה מובהקת של %12 בתוצאת היעילות הראשונית של שבץ או AF
תסחיפים סיסטמיים עם אפיקסבאן בהשוואה לוורפרין, כמו גם ירידה של %13 בשיעור הדימומים המשמעותיים
וירידה מובהקת של %11 בתמותה הכוללת (אך לא בתמותה ממחלות לב וכלי דם). שיעורי השבץ ההמורגי וה-
- אך לא של השבץ האיסכמי - היו נמוכים באופן מובהק בקרב המטופלים שטופלו באפיקסבאן לעומת ICH